דמיון מודרך זוהי טכניקה של הדמיה מחשבתית לצורך שיפור במצב הפיזי והרגשי (אפשטיין, 2000).

דמיון מודרך הוא סוג של מדיטציה המאפשרת לייצר מחשבות מרגיעות ורגיעה פיזית ובכך לשחרר רגשות לא נעימים. זהו כלי מהיר וחוויתי להרגעה בעתות לחץ, משבר ופחד גדולים ורצוי להתאמן בו בעתות רגועים על מנת שנוכל להשתמש בו בעתות משבר ולחץ.

לדמיון מודרך בדרך כלל ישנו נושא: למשל לדמיין עצמך עם כח על וכיצד הוא עוזר לך, לדמיין מקום בטוח בו אתה מרגיש ביטחון, לדמיין עצמך כלהבה המפיצה אור חום ואהבה ועוד ועוד. 

על ידי הפעלת הדמיון אנו לומדים להתחבר לעוצמות ולחוזקות שבנו, למקור האהבה והחכמה שנמצאים בתוכנו.

למדיטציית דמיון מודרך מספר שלבים: 

1. ההנחיה נעשית באטיות, בקול נמוך ובטון שליו. לעשות הפסקות בין ההנחיות על מנת שיחלחלו פנימה.

2. בהתחלה אנו תמיד מתחילים בהרגעת הגוף על ידי : א. ישיבה או שכיבה על הגב בתנוחה נוחה. עדיף כשהעיניים עצומות או בוהות בנקודה אחת.

ב. הרפייה של הגוף: על ידי כיווץ ושחרור או על ידי סריקת איברי הגוף ומתן הנחיה להרפות מתח באיבר.

ג. נשימת נשימות סרעפתיות עמוקות. (אפשר לשאוף נשימות של אהבה, חמלה, שמחה שממלאות את הגוף ולנשוף החוצה עצב, פחד, כעס וכדומה החוצה).

3. ריכוז והתמקדות: נתינת הנחייה להתרכז בקול המעביר את ההנחיות או בנשימה שלנו או בתחושות הגוף העולות בנו כאן ועשיו. אפשר להתרכז בצלילים ששומעים בחוץ ואז הפניית תשומת הלב למחשבות שלנו, תוך שאנו נותנים להם לעבור ללא שיפוטיות.

4. התחלת הפעלת הדמיון: הנחיות ל"פתיחת הראש " והתודעה והרחבתם.  

5. השלב האחרון הינו יציאה איטית והדרגתית מהמדיטציה ומחזיר אותנו לכאן ועכשיו: באיטיות החזירו את תשומת הלב לתחושות הגוף, לנשימה, לצלילים שאנו שומעים. התחילו להניע את כפות הידיים, כפות הרגליים וכשאתם מוכנים או בספירה של עשר פיקחו עיניים ותחזרו לכאן ועכשיו. 

שבו בנוחות כאשר כפות הרגליים שלכם מונחות על הרצפה. למי שנח יכול לשכב על הגב. עצמו את העיניים ברכות וללא מאמץ. הניחו את כפות הידיים על הירכיים או לצידי הגוף.

נכווץ את כפות הידיים, נספור עד 5 ונשחרר. נכווץ שוב, נספור 1, 2, 3, 4, 5 ונשחרר. נרגיש את השחרור הנעים שבידיים, איך הן רפויות. נעשה אותו הדבר עם הרגליים. נכווץ ונספור עד חמש. נרפה. נרגיש את הנעימות של ההרפיה. שוב נכווץ את הרגליים 12345 ושוב נרפה.

נשמו 3 נשימות עמוקות: נשאף אויר דרך האף וננפח את הבטן, נחזיק שם את האוויר לשנייה ונוציא אותו דרך הפה. נעשה זאת שוב קצת יותר לאט ונדמיין כיצד אנו מנפחים את הבלון שבבטן ומוציאים ממנו את האוויר. פעם שלישית, לאט לשאוף אויר, להחזיק ולנשוף הכל החוצה.

נשים לב איך עם כל נשימה הגוף הופך רפוי יותר ויותר.

נחזור לנשימה רגילה. ניקח את הכתפיים לאחור ונשמוט אותן. הגוף עכשיו רפוי כמו בובת סמרטוטים.

תחושת הנעימות מתפשטת בגוף, הזרועות שלנו כבדות, הרגליים כבדות ויש רצון פשוט להישאר כך בלי תזוזה.

דמיינו את עצמכם מתכוננים לטיול: אתם מתלבשים בבגדים נוחים, נועלים את הנעליים הכי נוחות שלכם, מכינים תיק (יכול להיות שתצאו להרים ואז תיקחו עימכם מקל הליכה וכובע ואולי תתמרחו בקרם, ואולי אתם הולכים לים ואז תלבשו בגד ים... ייתכן והטיול שלכם מאד קרוב לבית ברחובות העיר או היישוב שלכם..).

אתם פותחים את הדלת ויוצאים. הסתכלו החוצה למעלה אל השמים ושימו לב באיזה צבע הם, האם יש עננים? שמש? ואולי אפילו קשת בענן.

הסתכלו על הדרך, האם אתם צועדים? רוכבים על אופניים? סקייט בורד? רכב? טסים? שטים בסירה או באוניה גדולה?

נסו להרגיש את האדמה עליה אתם הולכים – האם זהו שביל עפר ואולי כביש? אולי חול של ים או סתם שביל בוץ לאחר הגשם. 

שימו לב אם יש ריח מיוחד לאוויר? האם הוא צלול? או שיש בו ריח של דלק/נפט/אוכל שבושל? ריח של ים? של עצים ביער? אולי פרחים?

האם יש רוח? גשם? או שהשמש מלווה אתכם? חם לכם? קר לכם? נעים לכם?

האם אתם לבד או עם אדם נוסף ואולי רבים אחרים?

האם בדרך אתם עוצרים? נחים?

הגעתם למקום: העיפו בו מבט, הרגישו אותו, הריחו אותו. נסו להרגיש את השלווה שהוא משרה עליכם. שימו לב אם אתם לבד, או עם עוד אנשים? לאן המבט שלכם מסתכל? 

אתם מרגישים שם בטוחים, נינוחים. כיף לכם ותחושה של אושר ממלאת אתכם.

נשאר במקום הקסום הזה עוד כמה רגעים...

נסו לראות כמה שיותר פרטים שיש בו, מה מזג האוויר, האם קר לי אונעים?, מה אני לובש, עם מי אני...האם יש ריח מיוחד? 

היו בתוך התחושה הטובה הזאת, הבטוחה, הנינוחה, השלווה.

אחרי כשתי דקות.

אנחנו לאט לאט רוצים לחזור לכאן ועכשיו. התחילו להחזיר את התחושות לגוף, הניעו את כפות הידיים לאט, את כפות הרגליים. נסו לשמוע את הצלילים של הסביבה.

 אני אספור עכשיו עד 10 וכשאני מגיעה לספרה עשר תוכלו לפקוח את העיניים...

בסיום הדמיון תוכלו לבקש מהמטופל/התלמיד/מעצמכם לתאר לכם את המקום אותו הוא דמיין. מה היה בו, מה ראה שם, מה הרגיש וכדומה.

כעת בקשו ממנו לצייר את המקום אותו הוא דמיין או ישנה אפשרות לפרוס קלפים דוגמאת קלפי "בדרך הביתה" /פוינט אוף יו וכדומה ולבקש ממנו לבחור קלף שמתאר את המקום הבטוח אותו דמיין.

אפשר יהיה להמשיך מהקלף ציור של המקום הבטוח (מניחים את הקלף על נייר ואז ממשיכים לצייר את מה שדמיינו). אפשר לבקש מהמטופל/תלמיד לצלם את המקום הבטוח שלו אם הוא בר השגה במציאות או לצלם משהו שמתכתב עם אותו המקום או אותו קלף שבחר.

אפשר להגיד כי בכל פעם שאתה מרגיש לחוץ/פוחד/בחרדה/באי וודאות תוכל להשתמש במקום הבטוח: על ידי הדמיון או על ידי הציור או התמונה שבחרת. כך משמש "המקום הבטוח" כעוגן עליו ניתן להישען להרגשת ביטחון ושלווה.

 

graph