?סטרס- מהו

סטרס, דחק, לחץ ומתח - רק תבחרו, מי מכם לא הרגיש את בחייו?

מהו סטרס ולמה מדברים עליו כל כך הרבה ומדוע ומתריעים מפניו?

חוקרים מכנים את הדחק כ "מגיפה של המאה ה-21?" ואני חשבתי לתומי שבמאה ה21 יש רק את הקורונה...

מחקרים מראים כי בעידן שלנו האדם המודרני הממוצע חווה דחק על בסיס יומיומי.

סטרס/דחק הוא תגובה של כל יצור חי למצוקה על מנת לשרוד. המצוקה יכולה להיות חיצונית סביבתית כמו במצבים של תנאים סביבתיים קשים, למשל חוסר בחמצן, והיא יכולה להיות פנימית ונובעת מתפיסה של מצב כמאיים ומסכן חיים.

מנגנון הדחק התפתח אבולוציונית, על מנת לעזור לאדם לשרוד ולהתמודד עם סכנות המאיימות על חייו, והיא טבועה בנו מימי קדם, עת האדם הקדמון היה צריך לשרוד על בסיס יומיומי מאיומים פיזיים מוחשיים כגון מפגש עם איתני הטבע או במפגש עם טורף. גם היום, האדם המודרני נתקל באיומים פיזיים ממשיים כגון, סכנת פגיעה בתאונת דרכים או במפגש עם איתני הטבע כמו רעידת אדמה. עם זאת החיים המודרניים מזמנים לאדם גם מצבי מצוקה שאינם מהווים איום פיזי או סכנת חיים ממשית כגון סביבת חיים מלחיצה או סביבת עבודה או לימודים תובענית, מחלות כרוניות שונות, מצבים אישיים או כלכליים לא פשוטים וכדומה.

ישנם שלושה סוגים עיקריים של דחק: האחד הוא סטרס אקוטי שנמשך זמן קצר והוא עובר במהירות באופן יחסי – זהו לחץ בעת התרגשות לקראת משהו חדש או משהו מרגש וכולל בתוכו אירועים חיוביים ואף משמחים כגון תכנון חתונה, או חופשה ארוכה, מבחן או קידום בעבודה וכדומה. הסוג השני הוא סטרס כרוני. הלחץ הכרוני נמשך תקופה ארוכה ומופיע בעקבות מצבי חיים שליליים כגון: מצב כלכלי לא טוב, נישואים לא מאושרים, בעיות במקום העבודה, יחסים מתוחים במשפחה ועוד. סוג סטרס זה יכול להימשך בין מספר שבועות למספר שנים. ישנם אנשים שכל כך רגילים לסטרס הכרוני שהם אינם מבחינים בו כלל.

ישנה תגובת דחק מתמשכת נוספת והיא הסוג השלישי, אשר נובעת מאירוע יוצא דופן בעוצמתו כמו מלחמה, פיגוע, תקיפה או כל אירוע טראומטי אחר והיא נקראת "הפרעת דחק פוסט טראומטית" (PTSD).

הגוף מגיב לסטרס באמצעות אזור במוח שנקרא אמיגדלה- האמיגדלה חשה במצב המאיים ומיד מאותתת לשתי מערכות בגופנו שיתחילו לפעול כדי להתמודד עם הסכנה. היא פונה למערכת העצבים הסימפתטית ולמערכת האנדוקרינית (האחראית להפרשת ההורמונים בגוף).

שתי המערכות עובדות במקביל על מנת להכין את הגוף שלנו להתמודד עם הסכנה, במקרה שטורף רץ לעברנו או אויב. הגוף מתכונן לפעולה של לחימה או של בריחה - השרירים צריכים להתכווץ ולכן זקוקים ליותר חמצן ודם, לשם כך הלב צריך להזרים יותר דם ועל הריאות לקלוט יותר חמצן. המערכת האנדוקרינית מפרישה הורמונים כגון אדרנלין (מוליך עצבי מבלוטת האדרנל המגביר את קצב הלב ואת לחץ הדם), אלדוסטרון (שמעלה לחץ דם) וקורטיזול (המדכא את המערכת החיסונית שאינה נחוצה בזמן שכזה, ומעודד את הכבד לפרק גליקוגן לגלוקוז לשם קבלת אנרגיה) – כל אלה גורמים למח שלנו להיות ערני יותר על מנת שהגוף יפעל בצורה היעילה ביותר להילחם או לברוח. בעוד הגוף ממריץ מערכות מסויימות החיוניות להישרדותו, הוא גם מפחית את פעולתם של איברים או מערכות חיוניים פחות בתהליך, למשל הוא מעט את פעולת מערכת העיכול שאינה נחוצה בעת חירום.

לטווח הקצר התגובות האלה מועילות ועוזרות לגוף להגיב בצורה היעילה ביותר לאיום הנחווה כמסכן את חיינו.

אך, מה קורה כאשר האיום איננו כה מוחשי? ושום טורף או אוייב אינם שועטים לעברנו? ובעצם אנו כלל לא נמצאים במצב שמהווה סיכון לחיינו?

מה קורה כאשר חווים סטרס מתמשך?

השפעתו של הסטרס הכרוני על מצבנו הבריאותי הינו משמעותי. הוא משפיע עלינו הן מבחינה גופנית וגורם למחלות שונות כגון: מחלות לב, לחץ דם גבוה, סוכרת ועוד, והן מבחינה נפשית- מחקרים מהשנים האחרונות מצאו כי סטרס כרוני משפיע באופן שלילי על הרווחה הנפשית שלנו ונמצא קשר הדוק בין מתח נפשי מתמשך לבין בעיות רגשיות והפרעות נפשיות כגון חרדה ודיכאון.

במצב של דחק כרוני, הגוף נשאר עירני ודרוך לאורך זמן בשל ההורמונים המופרשים באופן תדיר וגורמים לקצב הלב להיות מוגבר, לעליה בלחץ הדם ואף מאטות ומפריעות למערכת החיסונית. לפי ארגון הבריאות העולמי מחלות לב וכלי דם הן גורם התמותה המוביל בעולם, למשל בשנת 2016 מתו כ30% מכלל מקרי המוות בעולם ממחלות אלו. במחקר שנעשה בשנת 2017 וחקר את הקשר בין שחיקה בעבודה, שהינה בעיה נפוצה בעולם המערבי המודרני לבין מחלות לב וכלי דם, סוכרת ועוד תסמינים מוכרים, נמצא כי יש קשר מובהק סטטיסטית בין שחיקה וסטרס בעבודה לבין רמות כלוסטרול גבוהות בדם, סוכרת סוג 2, מחלת לב כלילית, אישפוזים על רקע מחלות לב וכלי דם, כאבי ראש, בעיות נשימה ומוות לפני גיל 45.

דחק כרוני, כאמור גורם לדיכוי מערכת החיסון על ידי הפרשת הקורטיזול, מחקר שערך מטה-אנליזה על כ 300 מחקרים קודמים דומים, מצא שדחק מתמשך מוביל לירידה ביעילות מערכת החיסון ולירידה ברמות הנוגדנים שיש בגוף נגד נגיפי שפעת, דבר המוביל לירידה משמעותית ביכולת הגוף להתמודד עם מחלות.

מכאן, ברור שההמלצה היא להימנע מכל מצב מלחיץ ומכל לחץ נפשי – אך, האם הדבר באמת אפשרי?

לצערי ההמלצה הזאת לא ריאלית, שכן אנו לא יכולים להימנע באופן הרמטי מלחצי החיים או ממצבים של דחק. הלוואי וכן. החדשות הטובות, ולשם כך נולד הבלוג הזה, שבהחלט ניתן ללמוד איך להרגיע את עצמנו ולהתמודד ביעילות עם מצבי לחץ ומשבר בחיים.

המלצתי הראשונה היא קודם כל ללמוד לזהות את הבעיה. זיהוי הבעיה והכרה בה היא חצי הדרך לטיפול עצמי, ללא זיהוי והכרה לא נדע מה לעשות.

אל תתעלמו מתסמינים פיזיים ונפשיים שמהווים תמרורי אזהרה:

שרירים תפוסים באופן תדיר (בעיקר אזור הטרפז, כתפיים, צוואר, שכמות), עייפות – אם אתם קמים עייפים וללא אנרגיה, כאבי ראש/מיגרנות, סחרחורות, קשיים בשינה והתעוררויות רבות בלילה, קושי להירדם, לחץ דם גבוה, בעיות עיכול, כאבים בחזה (אחרי שבדקתם שזה לא התקף לב), חולים בשפעת באופן תדיר.

תסמינים רגשיים נפשיים: עצבנות יתר שמעבר לרגיל, חרדה והרגשה שכל דבר מפחיד או שאני לא מסוגל להתמודד עם זה, עצב לא מוסבר, חוסר חשק לעשות דברים שפעם עניינו אותי מאד.

בנוסף לתסמינים אלו תבדקו שלא פניתם להתנהגויות לא בריאות (שאנו טועים לחשוב שהן מקלות עלינו ומפחיתות את הלחץ) כמו: שתיית אלכוהול לעיתים קרובות מידי, אכילת יתר, הימורים, התמכרות לקניות באופן מופרז או לגלישה באינטרנט, עישון ושימוש בסמים.

היו כנים עם עצמכם ושאלו את עצמכם את השאלות הקשות האלה. אל תפחדו מהתשובה... היא תוביל אתכם לטפל בעצמכם אם ישנו צורך!!

לחץ הוא דבר סובייקטיבי ולכן לא ניתן למדידה על ידי מדידות או שאלונים מובנים. רק אתם יכולים לקבוע עד כמה ואם בכלל אתם חווים לחץ. אציין פה כמה שאלות עליהן תוכלו לענות לעצמכם, ולדעת האם אתם נתונים בלחץ נפשי ועד כמה. שימו לב שלפעמים כשאנו מרגישים שאנו לא מצליחים לעזור לעצמנו או כשהסטרס נראה בלתי פתיר - כדאי לפנות לאיש מקצוע לעזרה ולהתייעצות.

חישבו על השלושת השבועות האחרונים וענו לעצמכם בהכי כנות שתוכלו:

1. במהלך השבועות האחרונים, עד כמה היית מודאג בשל משהו שקרה באופן בלתי צפוי ?