בפוסט הקודם דיברנו על סטרס, מהו וכיצד הוא נוצר ומה הוא עושה לנו בגוף. הבנו שהמתח מצטבר ממקורות שונים חיצוניים לנו או ממקורות פנימיים שלנו.

היום אדבר על זיהוי המצבים הפנימיים שלנו שעלולים לגרום לנו להתנהגות אוטומטית לא יעילה.

אדם כשהוא עייף, כועס, מרגיש בודד ורעב או בראשי תיבות מרגיש "עכב"ר" מועד להתנהגות לא יעילה ובלתי נשלטת לרוב.

עכב"ר משמש כמודל לזיהוי רגש באזורי סכנה.

כאשר אנחנו רואים שאנחנו במצב עכב"ר אנו יודעים שרף הסיכון שלנו להתנהגות לא יעילה ואוטומטית הוא גבוה יותר. חוסר השקט הזה עלול לגרום לנו לנפילה כואבת (למשל פנייה לאלכוהול/עישון/סמים) או בעשיית מעשה מסוכן ופוגעני או סתם בהתפרצות לא מתאימה ולא נשלטת.

כאשר אנו מזהים את הרגשות הללו ומודעים למצבי הסיכון יש ביכולתנו להתמודד  באופן מיטבי יותר ולהשתמש במנעד רב של פתרונות מתוך רפרטואר קיים או נרכש.

המודל מושתת על היגיון "פרמידת הצרכים" של מסלאו שהגדיר מדרג של צרכים פיזיים ורוחניים החיוניים לקיומו של האדם עד להגעה למימוש העצמי שלו.

קומת הבסיס היא קומת הצרכים הפיזיולוגים הבסיסיים– האדם זקוק לאוכל, שתייה, אויר לנשימה, שינה וכד'.

מעליה קומת ביטחון בקיום הפיזי: אדם זקוק למקום מגורים, בטחון אישי, בריאותי, תעסוקתי, מוסריות, משפחה, רכוש.

מעליה הצורך בשייכות ואהבה: צורך חברתי להיות שייך, חלק מ.. להיות נאהב, זהות עצמית.

מעליה הצורך בכבוד והערכה: הערכה עצמית, בטחון עצמי, הערכה ע"י הסביבה וכד'

והקומה העליונה – המימוש העצמי: יכולתו של האדם להביא לכלל מימוש את כישוריו, שאיפותיו ולבטא את הפוטנציאל האישי שטמון בו.

כשאנו עייפים, כועסים, בודדים או רעבים (או כולם יחד) אנו מתקשים לחשוב באופן צלול, ולרוב ניפול למלכודת האוטומט שלנו – אצל אחד זה להרים קול או יד, אצל אחר תהיה פניה לאכילה רגשית, והשלישי יפנה לחומרים פסיכו-אקטיביים כגון אלכוהול או סמים.

אז דבר ראשון לא להיבהל, כולנו עכב"רים לעיתים. מי לא מצא את עצמו מת מרעב ולכן גם ענה לבוס שלו בצורה לא מנומסת, מי לא מצא את עצמו צועק על ילדיו רק בגלל שהוא עייף ואין לו כוח להתמודד איתם כעת? מי לא פנה להתמכרות שלו (טלויזיה, קניות, אוכל, אלכוהול...) רק בגלל שהוא הרגיש בודד?...

הדבר הראשון שעלינו לעשות זה לזהות את התחושות (עייפות, רעב) והרגשות (כעס ובדידות) האלו בעוד הן עולות. להרגיש ,להיות קשובים לעצמנו ולציין - אני רעב.ה, אני כועס.ת על...כי....

השלב השני הוא לקבל את המצב באהבה ובחמלה: "אני בן.ת אדם ולכן אני..." , "זה נורמאלי שאני ..." עייף.ה כעת,  אני מת.ה מרעב, אני מרגיש.ה לבד, המצב הפוליטי מכעיס אותי...

והשלב השלישי כמובן להרגיע את עצמי ולהשהות תגובה במקום ליפול להתנהגויות האוטומטיות והלא יעילות שלי.

הדרך שלי (ושל מיליוני אנשים בעולם) לעשות את שלושת השלבים האלה היא בדרך של מדיטציה.

מדיטציה בעברית תקנית – בוננות: היא תרגול מנטלי שנועד לאפשר לאדם לפתח מצבי תודעה שלווים, חשיבה בהירה ואיזון נפשי.  למדיטציה טכניקות שונות שהתפתחו במקומות שונים בעולם, מאז העת העתיקה. המכנה המשותף לטכניקות המדיטציה השונות הוא היותן תרגול מנטלי אישי שהאדם מבצע בכוחות עצמו למול עצמו, בין אם יהיה בגפו ובין אם יתרגל בנוכחות אחרים. (ויקיפדיה).

ועל המדיטציה שאני ממליצה לשם כך בפוסט הבא😊

שבוע טוב,

שלכם נירית