הנשימה היא פעולה של חיים, היא אוטומטית ובלתי נשלטת, אנו לא מחליטים מתי לשאוף

ומתי לנשוף, עם זאת אנו יכולים להשפיע עליה ולשלוט בה. אנו מסוגלים להשפיע על הקצב

שלה, להפסיק אותה ולו לכמה שניות. ולכן ניתן לתרגל נשימה "נכונה".

בחרתי להתחיל את שנת האיזון והשלווה בנשימה סרעפתית לא סתם. מחקרים הוכיחו

שנשימה סרעפתית מרגיעה ומאזנת את הגוף, וכן יתרונותיה רבים הן מבחינה רפואית פיזית

והן מבחינה נפשית.

נשימה סרעפתית מאווררת את הריאות וגורמת לשימוש בנפח ריאות גבוה יותר וכן

לסירקולציה של החמצן בתוך הריאות. בפעולה זאת הריאות נשארות אלסטיות וחיוניות יותר.

דבר המשפיע באופן ישיר על מיקוד וריכוז גבוהים יותר.

יתרון נוסף של הנשימה הביטנית, הוא הורדת סטרס ולחץ באופן משמעותי, על פי מחקרים

אנשים שנעזרו בנשימה סרעפתית וסובלים מפוסט טראומה הפחיתו משמעותית התקפי

חרדה. בזמן נשימה כזאת, אנו מאטים את קצב הלב ומפחיתים את לחץ הדם באופן

משמעותי.

טכניקות נשימה להרפייה הן לא דבר חדש, ורואים שימוש בהן כבר לפני אלפי שנים במזרח

הרחוק. מי מכם שהיה בשיעור יוגה נתקל בוודאי בטכניקת ה"פראניאמה" נשימת יוגה,

במחקר שנעשה בשנת 2018 בהודו נמצא כי מתרגלי הטכניקה הזאת שיפרו את הרגלי

השינה שלהם. (Yoga practice to improve sleep quality and body composition

parameters of obese male - a randomized controlled trial. National Library of

Medicine. 2018. P B Rshikesan, Pailoor Subramanya, Ram Nidhi).

הנשימה הסרעפתית מעצבבת את העצב הארוך והנפתל ביותר בגופינו, עצב הואגוס- העצב

התועה, הוא האחראי על האיזון בגוף הן הפיזי והן הנפשי, הוא משתרע מהמוח המוארך ועד

אזור האגן ו"נוגע" כמעט בכל האיברים הפנימיים בצוואר, במערכת הנשימה, בלב, במערכת

העיכול ובמערכת הרבייה . עצב הווגוס מאזן את גופנו על ידי ויסות רבים מתפקודי ואיברי

הגוף. כאשר עצב הווגוס מאוזן, לחץ הדם מתייצב, מערכת החיסון מתפקדת ברמות

המיטביות שלה, קצב הנשימה מתקן את עצמו, מערכת ההגנה של הגוף משתפרת באופן

משמעותי, דפוס השינה ומצב הרוח משתפר, מערכת העיכול עובדת ו"תאי ההרג" הטבעיים

בגופנו מתפקדים בשיאם. מעל הכל, הבריאות הכללית שלנו הופכת להיות טובה יותר.

הנשימה הסרעפתית ממקדת את תשומת ליבנו בחלק התחתון של הגוף, מרכז הכובד המאזן

ומקרקע אותנו, בכך היא מורידה את תשומת לבנו למחשבות ובכך מטפחת איזון אנרגטי הן

נפשי והן פיזי.

במחקר שנעשה באוניברסיטת אריזונה והמרכז הרפואי סנט ג'וזף באריזונה ופורסם במגזין

PAIN, נמצא כי נשימה מבוקרת בקצב איטי עשויה להפחית כאב. המחקר נעשה על קבוצת

נשים בגילאי 45-65 החולות בפיברומילגיה. נמצא כי תרגול נשימה סרעפתית הפחיתה

משמעותית את הכאב בקרב נשים בריאות ובקרב נשים החולות בפיברומילגיה, אשר לא

התלווה דיכאון מאג'ורי למחלה שלהן. (נמצא כי לנשים שלקו גם בדיכאון בנוסף למחלה הפיזית, לא היו

רזרבות מנטליות על מנת לתרגל את הנשימה כפי שנצפה מהן במחקר).



יכולתי להמשיך ולהביא מחקרים למכביר, אך זה יהיה ארוך ומלאה. מקווה ששכנעתי אתכם

בשלב זה להתחיל ולנשום עמוק. אני כבר השתכנעתי!

ומי שכבר השתכנע ומבצע – אשמח לדעת איך הולך לכם?